א''ל יאות רבי סבר כר' יודה. כלומר שפיר אזלא שמעתתך למאי שאתה מסתפק אליביה דר' יודא ויאות הוה אם רבי דהביא במתני' דברי ר' יהודה הוה סבר כר' יודא ברם דכר' יוסי בתוספתא היא הדא היא הדא הכל אחת היא דהא ס''ל דלעולם מה שעשה עשוי ומדבריך נראה דאתה מסתפק אליבא דר' יודא דס''ל דהואיל ורבי לא הביא דברי ר' יוסי והביא דברי ר' יודא ש''מ דרבי סבר כר' יודא:

והיה יודע. כלומר אבל אם היה יודע גם עכשיו שהן טמאין אלא דכסבר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור מהו אם בכה''ג ג''כ פליג ר' יהודה ואומר דשוגג כזה נמי כמזיד הוא:

בעא קומי ר' יסא. האי שוגג דמתני' דפליג ר' יהודה וקאמר דאם היה יודע בו בתחלה אפי' הוא עכשיו שוגג לא עשה כלום והיכי דמי אם נימא דעד כאן דוקא כסבור עכשיו בהן שהן טהורין כגון ששכח או כיוצא בזה:

תני בשם ר' יוסי וכו'. בתוספתא פ''ג והובאה לעיל בפ''ק בהלכה ד':

א''ר בא בר ממל. לפי הגירסא דר' בא בר ממל מתיב לה היה צריך לגרוס כאן לאמורא אחר ולפי גירסת הספר אמרינן איהו מותיב ואיהו מפרק לה דלא מצית אמרת הכי במתני' דלא ליהוי תרומה מהאי טעמא דאם אתה אומר כן נמצא את מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה שהרי התורה לא הקפידה לתרום מן הטהור אלא לכתחילה ובדיעבד הויא תרומה ואם את אומר דלא ליהוי תרומה א''כ מכניסו אתה לעון טבל שהוא במיתה ומבריחו מן הקלה ואומר דכיון שהוא טמא לא חלה עליו שם תרומה וטהור שאכל את הטמא בעשה כצ''ל וגי' הדפוס טעות הוא שהרי אין כאן טמא שאכל את הטהור ועוד דטמא שאכל את הטהור ג''כ בעון מיתה אלא כדאמרן וכלומר דכשאתה מחמיר לומר דאף בדיעבד לא ליהוי תרומה מטעמא דטמאה היא והרי אף אם יאכלנה הטהור אין כאן אלא עשה דטהור שאכל את הטמא הוא:

מתיב ר' בא בר ממל והא תנינן וכו'. דבשוגג תרומתו תרומה הגע עצמך אם אמרת לא עלתה על דעתו לעבור על ד''ת א''כ אפי' תרם לא ליהוי תרומה דאימר נמי לא עלתה על דעתו של זה לעבור על ד''ת שהרי התורה צותה לתרום מן הטהור כדיליף מדכתיב לאהרן הכהן עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו שראוי לו כשהוא טהור ובכהונתו ונימא דאילו היה יודע זה שהוא טמא לא היה תורם ממנו:

יהודה ברבי אומר וכו'. טעמא הוא דמסיק דלא תימר אמאי לא חיישינן שמא היה בדעתו להפריש התרומת מעשר מקודם לתרומה גדולה א''כ לא שייך כאן מיגו דלא נתקיים התנאי לגבי תרומה גדולה לא נתקיים גם לגבי תרו''מ דהא עכשיו תרו''מ קודמת היא ולפיכך קאמר דלהא לא חיישינן מפני שבודאי לא עלתה על דעתו של זה לעבור על ד''ת שהרי המקדים מעשר ותרומת מעשר לתרומה גדולה עובר בלא תעשה הוא כדתנן לקמן בפ''ג שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר:

היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת אינה שלום. אם כשברה או נשפכה דכיון דלא נתקיים התנאי גבי תרומה גדולה לא נתקיים ג''כ לענין תרומת מעשר:

בד''א. דלהת''ק צריך מיהת שתעלה בשלום מן השבר ומן השפיכה בתרומה גדולה לפי שהיא צריכה ליתרם מן המוקף הלכך אמרינן דודאי דעתו היה להתנות שלא תשבר ולא תשפך שלא יצטרך להשלים ממקום אחר ושלא מן המוקף אבל בתרומת מעשר כיון שהיא נטלת אף שלא מן המוקף אפי' שאר כל הדברים שלום הם כלומר אפי' נשברה או נשפכה במקצת ה''ז כמו שעלתה שלום ולכשעלתה נתקיים תנאו והויא תרומת מעשר ומכ''ש אם נטמאת:

תני. בתוספתא דסוף פ''ב דטבול יום והגי' נשתבשה שם במקצת וגי' דהכא עקרית:

גמ' מתניתא בכלים גדולים. גרסי' להא לקמן ס''פ במה מדליקין ובפ''ב דביצה בהלכה ב' והתם היא דשייכא ואיידי דאיירי במתני' מטבילת כלים מייתי לה הכא דתנן שם חל י''ט להיות אחר שבת בש''א מטבילין את הכל מלפני השבת ובה''א כלים מלפני השבת ואדם בשבת ועלה קאמר מתני' דלדברי הכל אין מטבילין כלים בשבת ובי''ט בכלים גדולים מיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור ונראה הוא שלהטביל מטומאתן נתכוין אבל בכלים קטנים שדרך לשאוב בהן מים מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובין כך מטבילן מטומאתן:

ותני ר' הושעיא כן ממלא הוא אדם. בתוך כלי טמא מים מן הבור ומערים עליו בכך ומטבילו:

ותני. עוד בברייתא אחת כן נפל דליו או כליו בתוך הבור מערים עליהן ואומר שרוצה להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן מטבילן מטומאתן:

תרין אמורין. פליגי באוקמתא דמתני' חד מוקי לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס''ד השתא דה''ט דהואיל וטומאה דמדאורייתא היא וצריכה הערב שמש לפיכך אין מטבילן בשבת ובי''ט שהרי אינם ראוין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין דרבנן גזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה והואיל והך טומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילן בי''ט להשתמש בהן היום:

ואחרינא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה. כלומר אפי' נטמאו בולד הטומאה אין מטבילין בי''ט דס''ל דאין הטעם משום הערב שמש אלא מפני שהוא מתקן את הכלי בי''ט ואפי' בטומאה דרבנן אסור דהא מיהת מתקן הוא שקודם לכן לא הי' ראוי להשתמש בו מדרבנן:

מתיב מאן דאמר בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה. וכך היא הגירסא בפ''ב דביצה ונכונה היא ובסוף פ' במה מדליקין מסורסת ובטעות היא והך קושיא מהמתני' דס''פ במה מדליקין היא דתנינן דספק חשיכה אין מטבילין את הכלים ומותיב האי מ''ד בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה דלדידך דאמרת דטעמא הוה משום דבעי הערב שמש א''כ מאי איריא דקתני בין השמשות דשבת אין מטבילין את הכלים הא אפי' בחול אין מטבילין ביה''ש דהרי טעון הערב שמש ובין השמשות ספק לילה הוא ושמא ישתמש בהן מיד:

א''ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. כלומר לא כדקס''ד דטעמא דידי גבי שבת ויו''ט משום הערב שמש הוא וקא מקשית לי על הא דאוקימנא דמתני' דספק חשיכה ג''כ בשנטמאו באב הטומאה מיירו הא אפי' ביה''ש דחול אסור דלא היא דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה ולכך הוא מטבילן והרי לחולין אינו צריך הערב שמש דלא אמרו הערב שמש אלא בתרומה וקדשים ואפי' למעשר לא בעי הערב שמש כדתנן בפי''ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו' וא''כ אפי' בשבת וי''ט עצמו היה מותר להטביל כדי להשתמש בהן חולין בטהרה והוה לך למיפרך פירכא דעדיפא טפי מדידך דהא במתני' דביצה וכן במתני' דספק חשיכה סתמא קתני ומשמע אפילו הך טבילה אסור אלא דליתא כלל לס''ד דידך דטעמא דידי לאו משום הערב שמש הוא אלא משום דמתקן הוא והלכך דוקא אם נטמאו באב הטומאה דטמאין מדאורייתא הן הוי תיקון אבל אם נטמאו בולד הטומאה הואיל ומדאורייתא טהורין לגמרי הן לא הוי כמתקן והשתא ניחא נמי דמתני' דספק חשיכה דבשנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אף בביה''ש דשבת דמתקן הוא:

אשה פקחת. גרסינן להא שם ובפרק אלו קשרים והתם שייכא ואיידי דמיירי בטבילת כלים והדחתן מייתי לה אגב גררה כדרך הש''ס הזה. ועל הא דלעיל התם איתאמרת דתני להאי ברייתא מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשבת שחרית וכו' ומן המנחה ולמעלה אסור ובכוסות מותר שאין קבע לשתיה ועלה א''ר ירמיה ור''ז אשה פקחת הרוצה לרבץ את ביתה בשבת מדיחה כוס כאן וקערה כאן ותמחוי כאן ונמצא הבית מתרבץ מאליו בשבת: